סיפורו של הדבש שלנו

אברהים כילאני מכפר יפיע שליד נצרת חי עם דבורים כבר 50 שנה. הכוורות שלו מוצבות בעמק יזרעאל ומייצרות בשבילנו את הדבש הכי טעים, בריא והוגן שאתם יכולים לדמיין. בשנים האחרונות ממשיכים את המפעל שני הבנים שלו, פואד ומוחמד.

באזור שלנו, מספר אברהים, יש רק שתי רדיות של דבש – בקיץ ובאביב. לא כמו במדינות עשירות במשקעים, בהן ניתן לרדות גם ארבע פעמים בשנה. הדבש לראש השנה מגיע בדרך כלל מהרדייה של הקיץ, שהסתימה באמצע אוגוסט. הדבורים השתמשו בכל הצוף שיכלו למצוא בשדות החמניות והאבטיח שבעמק וגם קצת כותנה, פרחי בר וינבוט, שפורחים בעונה הזאת. מעכשיו ועד סוף אפריל, זמן הרדייה של האביב, לא יהיה יותר דבש חדש.

השנה אברהים מודאג במיוחד. החורף החם שחווינו פגע בדבורים לא פחות מאשר בחקלאים. לדבריו, לא היה לנו בכלל אביב, ישר קפצנו לקיץ. פריחה שנמשכת בדרך כלל שבועיים, התקצרה לשבוע. הדבורים צריכות להשקיע הרבה אנרגיה בקירור הגוף והכוורת. לא הקורונה, אלא ההתחממות הגלובאלית הייתה הסיבה לירידה של 20% בכמות הדבש שהוא ייצר השנה במכוורת  כילאני. למרות זאת אנחנו אופטימיים. ליד כל כוורת מציב אברהים חבית מים והדבורים שותות ממנה וגם מתיזות בתוך הכוורת כדי לצנן את האווירה.

אז שיהיה חג שמח ומתוק ואל תשכחו שהעולם שלנו זקוק לדבורים. שמרו עליו.