אחרי שנתיים ארוכות, המטעים שלנו שבו לחיים.
עשרות משפחות יהודיות וערביות מכל רחבי הארץ התכנסו במטעי הזיתים שלנו בסוף השבוע האחרון כדי לחגוג את המסיק החברתי. הן התפזרו בין העצים, מסקו יחד במשך ארבע שעות ואז חלקו ארוחה טעימה בטבע שהוכנה על-ידי צוות סינדיאנה.
זהו המסיק הראשון שלנו אחרי שנתיים שבהן לא יכולנו להיפגש בגלל המלחמה. היום הזה היה משמעותי ופורה – חיבור לטבע, מפגש מרגש של סולידריות ותקווה.
כפי שאמר עסאן אבו חאתום, בעלי הקרקע עליה ניטע המטע הסקוטי
"עץ הזית הוא סמל לשלום, וכולנו מתפללים אליו. בצפון יש עצים מתקופת הרומאים ועצים מתקופתו של הח'ליף עומַר אבן אל-ח'טאב במאה השישית. המסיק הוא הקשר שלנו לאדמה ולשורשים. כך האמינה אמי, ואנו ממשיכים באמונה זו."
מסיק הזיתים בסינדיאנת הגליל הוא חגיגה של שמחה על האדמה ועל הסולידריות חוצה גבולות של יהודים וערבים. בפעם הראשונה לאחר שנתיים מדממות, יכולנו למסוק את הזיתים במטע שלנו ללא חשש מטילים ואזעקות. המסיק החברתי המסורתי מתקיים מדי שנה במטע בעמק יזרעאל, על אדמות יפיע, שאותו אנחנו מטפחים כבר 15 שנה לפי פרוטוקול "סחר הוגן" וקיימות. השנה התברכנו בשפע פרי בלתי רגיל, שעמד בניגוד לשפל הקטסטרופלי שפקד את מטעי הזיתים המסורתיים בגליל, כמוהו לא זכור לזקני הכפרים אי פעם.
ועם כל זאת, אנחנו לא יכולים להתייחס למסיק בגליל, בלי להזכיר את המסיק שהתקיים בכפרים הפלסטינים בגדה המערבית, בדיוק באותו זמן, ובדיוק על אותה אדמה, רק כמה קילומטרים מזרחה.
המסיק בכפרים הפלסטינים בגדה החל השנה ב-15 באוקטובר. גם שם הורגש שפל חסר תקדים, כאשר היבול לא עלה 30% מהכמות השנתית הממוצעת. אבל מה שהדאיג את החקלאים הפלסטינים השנה, יותר מהתעלול האכזרי של הטבע, הוא הטרור היומיומי הבלתי נתפש שהופעל נגדם ונגד עצי הזית שלהם, על ידי כנופיות של פורעים אלימים שפעלו בכל רחבי הגדה ללא חשש, ברשות ובסכמות של הממשלה והצבא.
אנחנו מצרפות את קולנו לעשרות העמותות ומאות המתנדבים, יהודים וערבים, שיצאו לגדה לסייע ולהגן בגופם על המוסקים. סינדיאנה עשתה השנה מאמץ מיוחד לתמוך בשותפים הפלסטינים שלנו ולאפשר מכירה הוגנת ובטוחה של השמן האורגני הנפלא שהם מייצרים.