משלחת של "דבורים לשלום" מהמשולש ביקרה את נשות הדבש של שבט הג'הלין
כאילו חזרנו בזמן מאה שנים לאחור
כתבה: נג'מה כבהא
באירוע הסולידריות שהתקיים בדיזנגוף סנטר בתל אביב בסוף מאי, נפגשנו לראשונה חברות של שש קבוצות "דבורים לשלום" מכל רחבי הארץ. רק קבוצה אחת נעדרה, הקבוצה של שבט הג'הלין. כאשר יוסי אוד, מייסד ומנהל הפרויקט, פתח את המפגש הוא אמר: "אני רוצה להדליק שני נרות, נר אחד לכל מי שצריכה אור, ונר אחד לנשות שבט הג'הלין, שהגעתן לכאן נמנעה על ידי המנהל האזרחי." דבריו של יוסי קלעו, אולי מבלי משים, למצב המורכב שבו נמצאת כל שוחרת שלום בישראל. מצד אחד מאבק בלתי מתפשר לשמור על אנושיות נוכח מלחמה עקובה מדם. מצד שני, שרירות לב המחבלת בכל ניסיון לסולידריות חוצה גבולות.
הנהלת "דבורים לשלום" החליטה לא לוותר. אם נשות ג'הלין לא הגיעו לתל אביב, הנשים שלנו יגיעו אליהן! בשבוע חם במיוחד בחודש יולי, נסענו, שש נשים מקבוצת הדבש באזור המשולש – בוגרות הקורסים שהתקיימו בחסות מען ארגון עובדים וסינדיאנת הגליל – לייצג את פרוייקט "דבורים לשלום" במפגש עם נשות קבוצת הדבש משבט הג’הלין בכפר ח'אן אל-אח'מר. כידוע, הכפר ח'אן אל אחמר נמצא באזור סי, ולכן תושבי המקום אינם שייכים לרשות הפלסטינית, אבל גם אינם מחזיקים בתעודות זהות ישראליות.
התקבלנו בחום ובהתרגשות גדולה על ידי 12 נשות הקבוצה, שחיכו לנו בביתה של אחת המשתתפות. דוברת קבוצת האורחות ברכה את הנשים בשם פרויקט "דבורים ושלום" וכל קבוצות נשות הדבורים בישראל, ונתנה סקירה על פעילות הקבוצה שלה באזור המשולש. הנשים שמחו מאוד על הביקור ולא הפסיקו להודות לנו. הן ערכו לנו סיור בין כוורות הדבורים, ולאחר מכן קיימנו סדנה משותפת שבה למדנו ביחד איך להכין קרם הזנה מתוצרי הכוורת. הנחתה את הסדנה טל לנדאו, מרפאת טבעית באמצעות ארס דבורים. בסיום הסדנה התכבדנו בארוחה שהכינו הנשים לכל המשתתפות.
במהלך הביקור היתה לנו הזדמנות לשמוע מנשות שבט הג’הלין על תנאי חייהן הקשים והאתגרים העצומים שהן מתמודדות עימם מדי יום. תנאי החיים שנגלו לעינינו היכו אותנו בהלם, והציפו אותנו בתחושות של עצב, תסכול וכאב. איך יתכן שבשנת 2025 עדיין קיימים כפרים שבהם חיים אנשים ללא חשמל, מים או אינטרנט. הרגשנו כאילו חזרנו בזמן מאה שנים לאחור. המבנים בג'הלין עשויים מפח וקרטון. לתושבים אסור להוסיף אפילו חדר אחד מפח. כל ניסיון לבנות נענה מיד בצו הריסה. החלום הגדול ביותר של הנשים הוא שלילדיהן יהיה חדר משלהם כדי שיוכלו להתחתן ולהקים משפחה.
בנוסף, הן סובלות מהתנכלויות מתמשכות מצד מתנחלים – אלימות, הפחדות, הצתת רכוש, וגניבת עדרי צאן שהם מקור הפרנסה היחיד של תושבי הכפר. התושבים עצמם גורשו מהנגב בנכבה של 1948 אל אזור ח'אן אל אחמר בו הם יושבים היום. היום הן עומדות בפני גירוש נוסף. כבר עכשיו, בגלל המצב הקשה, הרבה .משפחות נאלצות למכור את עדריהן ולעבור שוב לישובים אחרים בגדה המערבית, כדי להציל את עצמן. הנשים שפגשנו נחושות לעמוד איתן מול הסכנה הקיומית המאיימת עליהן ומסכנת את חייהן.
לפני שנפרדנו איחלנו זו לזו הצלחה בפרויקט, והבטחנו להיפגש שוב בעתיד. נשות הג’הלין הביעו תקווה שיוכלו לבקר אותנו בקרוב, וביקשו שננסה לשלב אותן ביוזמות נוספות, שיכולות לשפר את תנאי חייהן.
נפרדנו מהן – עמוסות רגשית ונפשית.