"לחם ושושנים" – גלריה חדשה בתל אביב שהיא מרחב לאמנות ופעילות חברתית
שוחרי אמנות ופעילים חברתיים ופוליטיים גדשו ביום חמישי 5.9 את אירוע הפתיחה של הגלריה החדשה של "לחם ושושנים" בקריית המלאכה בדרום תל-אביב. יחד עם אירוע ההשקה של הגלריה הוצגה על קירותיה התערוכה הראשונה שהיא מארחת – תערוכת הצילומים המרתקת של האמנית ענת וסרמן "רואה יורה" שאותה אצרה קרן זלץ.
דני בן שמחון, פעיל חברתי, אמן יוצר ומי שמשמש כמנהל פרויקט לחם ושושנים במשך למעלה מעשור, פתח את המפגש בהסבר על אופי המקום והפוטנציאל הגלום בו. בן שמחון תאר את הגלריה החדשה כהמשכיות של תערוכת לחם ושושנים שמאז 2005, מציגה למכירה מדי שנה יצירות אמנות של מאות אמנים/יות יהודים וערבים. הגלריה שכנה עד לאחרונה במשרד המשותף של 'מען – ארגון עובדים' ו'סינדיאנת הגליל' בתל אביב (רחוב העליה) והיתה חלק בלתי נפרד ממנו. לאחר שהעמותות הפכו ל"ירוקות", ללא נייר, התייתר הצורך במשרד גדול, והמיזם האמנותי הישן-חדש עבר לבית חדש.
דני סיפר על ההחלטה לקיים את התערוכה בצל האסון הנורא של ה-7 באוקטובר שהעלה מחדש את הפילוג בין החברה הערבית לחברה היהודית. "החלטנו לא להירתע, ובחודש מרץ, לציון יום האשה הבינלאומי, העלינו את התערוכה בהשתתפות של מעל 350 אמניות ואמנים יהודים וערבים, מתוך אמונה שוויתור על מאבק למען חיים משותפים ושוויון יהיה הפרס הגדול ביותר לקיצוניות הדתית משני הצדדים. הפעילות של מען וסינדיאנה לא פסקה בכל אותה תקופה בקרב עובדים ישראלים וגם פלסטינים, וזה נותן לנו את הכוח להעביר את הניסיון הזה לתוך תחום האמנות, אולי כהוכחה שכן ניתן לחיות אחרת."
בן שמחון הזכיר לקהל שכל ההכנסות ממכירת העבודות מוקדשות לפרויקט "נשים, עבודה וקיימות", שבמסגרתו הצליח ארגון מען בשני העשורים האחרונים לסייע לכ-4,500 נשים ערביות להשיג מקום עבודה קבוע עם סיוע ותמיכה איגוד מקצועית בנוסף לקורסים ופעילויות לקידום כישורי חיים, העצמה ופעילות משותפת, יהודית ערבית.
בנוסף לתערוכה הראשית, הגלריה תיזום מפגשים ותציג תערוכות מתחלפות של אמנים ואמניות מתוך הקהילה הגדולה שנוצרה סביב התערוכה השנתית. כל זאת, יעשה בהשראת הרוח הייחודית של "לחם ושושנים" המקשרת אמנות ועבודה באופן הדוק ואורגני ומקדמת סולידיריות וגשר בין הקהילות החיות בארץ הזאת.
הצלם נתן כספי, נציג מפלגת "כל אזרחיה", דיבר באירוע על החשיבות של עשייה אמנותית חופשית והעלה על נס את השותפות הערבית יהודית השווה ש"כל אזרחיה" מנסה לקדם כעקרון מנחה בסיסי.
ענת וסרמן, צלמת שזו לה תערוכת היחיד הראשונה, מסבירה בראיון שהעניקה לאתר פורטפוליו: "תצלומי הסטילס ועבודת הווידיאו בתערוכה הם תוצר של מהלך ממושך, שבו אני ממקמת את עצמי עם מצלמה דיגיטלית ועדשת טלפוטו בעמדת שמירה על תל בעמק המעיינות, סמוך לקיבוץ מסילות בו גדלתי. זו עמדה שהוקמה במבצע חומה ומגדל, וממנה אני מבצעת פעולות של מעקב וצילום אחר הנופשים במעיינות שלרגלי התל. הפרויקט שהתחיל מתוך חוויה אישית כחיילת, קיבל משמעות קולקטיבית מצמררת אחרי השבעה באוקטובר. את התערוכה אני מקדישה לתצפיתניות שנרצחו באותה השבת ולאלו שנחטפו ומוחזקות בשבי." קישור לראיון מה קורה // ענת וסרמן – מגזין פורטפוליו (prtfl.co.il)
דני בן שמחון: פתיחת גלריית לחם ושושנים היא קריאת תגר על הויתור על חיים משותפים
ערב טוב לכל הנמצאים ותודה שהגעתם לחנוך איתנו את הגלריה החדשה שלנו, יוזמת 'מען – ארגון עובדים' וסינדיאנת הגליל.
נמצאים איתנו אורחים ואורחות מרחבי הארץ, ביניהם חברי הנהלות מען וסינדיאנת הגליל, אוצר הגלריה חגי אולריך, אוצרת התערוכה קרן זלצר, האמנית ענת וקסמן, ועוד רבות ורבים.
הגלריה הזו הוקמה בהמשך ישיר לגלריה שפעלה במשרדנו ברח' העלייה בחמש השנים אחרונות. הגלריה הוקמה על ידי מען – ארגון עובדים וסינדיאנת הגליל, אשר חרתו על דיגלן לפני כשלושים שנים, חתירה לחיים משותפים בין יהודים וערבים בישראל וכן מאבק למען שוויון הזדמנויות, צדק חברתי ונגד הכיבוש.
לפני כעשרים שנה יזמו שני הארגונים את פרויקט לחם ושושנים – עבודה נשים וקיימות, כפרויקט הפונה לקהילת האמנים וחובבי האמנות בישראל, לתמיכה בניסיון לקדם סולידריות בין החברות על ידי יצירת משאבים לתמיכה תעסוקתית והעצמה של נשים ערביות. מאז נערכו 18 שנים ברצף תערוכות מכירת יצירות אמנות למען הקהילה ופרויקט לחם ושושנים, בהשתתפות של מאות אמניות ואמנים מהטובים והידועים בארץ ועד לאמנים צעירים. באמצעות הכסף שאספנו מהמכירות, הצלחנו לשלב מעל 4,500 נשים ערביות בעבודה מאורגנת עם זכויות סוציאליות, פתחנו קורסים להעצמה, הכשרה מקצועית והעלאת תודעה איגוד מקצועית.
חשוב לציין, שבמהותו פרויקט לחם ושושנים הוא הרבה יותר מאשר גיוס משאבים. זוהי קריאת תגר כנגד הדעה הקדומה שאין עם מי לדבר, או שאין סיכוי לחיים משותפים. התחלנו כנגד כל הסיכויים בשנת 2005, מס' שנים אחרי האינתיפאדה השנייה, והאווירה ששלטה בציבוריות הייתה של חוסר אמון ועוינות בין שתי הקהילות. קראנו תגר על העמדה שאיבדה אמון באפשרות לחיים משותפים וגילינו שאנחנו לא לבד.
התערוכה אחרונה, בחודש מרץ 2024, התקיימה בצל האסון הנורא של ה-7 באוקטובר, שהעלה מחדש את הפילוג בין החברה הערבית לחברה היהודית. לא נרתענו לקיים את התערוכה בהשתתפות של מעל 350 אמניות ואמנים יהודים וערבים, מתוך אמונה שוויתור על מאבק למען חיים משותפים ושוויון יהיה הפרס הגדול ביותר לקיצוניות הדתית משני הצדדים. הפעילות של מען וסינדיאנה לא פסקה בכל אותה תקופה גם בקרב עובדים ישראלים וגם פלסטינים וזה נותן לנו את הכוח להעביר את הניסיון הזה לתוך תחום האמנות, אולי כהוכחה שכן ניתן לחיות אחרת.
ואכן, ההיענות שזכינו לה במהלך השנים בקרב אמניות ואמנים היתה מדהימה. התחלנו עם כמה עשרות אמנים ועם השנים הצטרפו עוד ועוד. בשנים האחרונות אנו נאלצים לצמצם את מספר האמנים המשתתפים בגלל מצוקה של מקום על הקירות, ולמרות זאת הגענו לתערוכות של 400 אמנים ואמניות שכולם שמחים לתרום לפרויקט. התרומה הזאת אינה מובנת מאליה מכיוון שבשנים האחרונות מתקיימות במרחב לא מעט תערוכות התרמה שונות. בין האמנים המשתתפים יש לא מעט שהולכים איתנו שנים רבות והפכו לשותפים לדרך, תומכים כל שנה כמעט, ביניהם ניתן למצא ידועים יותר, כמו ציבי גבע, סיגלית לנדאו, מיכל נאמן, שריף ואכד, קרים אבו שקרה ולצידם עוד רבות ורבים, ותיקים וצעירים כאחד.
ההיענות הזאת מחזקת אותנו ומחזקת את העובדות שנהנות מפירות התערוכה. אל כל תערוכה מגיעים אלפי מבקרות ומבקרים, ועשרות אלפי מתעניינים מבקרים באתר התערוכה. עם השנים עברנו תקופות שונות, ביניהן מלחמות, מגפת הקורונה ועוד. גם אם ההכנסות לא תמיד עמדו בציפיות שלנו, ההיענות של האמנים רק עלתה.
לכן היה זה אך טבעי שהחלטנו לפני כחמש שנים, בעקבות שיחה עם אמנים, ליזום צעד נוסף לקראת האמנים, ולהרחיב את תערוכת המכירה לגלריה שתציג תערוכות אישיות וקבוצתיות לאורך השנה, ובכך תפתח בית בפני אמנים צעירים, גם כאלה מהפריפריה, שלא תמיד זוכים לחלל שבו יוכלו להציג את עבודותיהם.
תודה מיוחדת על פתיחת הגלריה החדשה אנחנו חייבים לאדריכלית נורית אגמון שעיצבה את החלל בהתנדבות. תודה גדולה גם ללאה אביר, שותפה לדרך ובין היוזמות של הקמתה של הגלריה, וכמובן לאוצר הראשי של הגלריה חגי אולריך. אנחנו חייבים תודה גם לשורה של מתנדבים ומתנדבות – תומר, שרון, מיכאל ואחרים שמסייעים לבניית המקום הזה. תודה גם להנהלות סינדיאנה ומען ולמחלקת הנהלת החשבונות שלנו.
לכל אחת ואחד מאלו מגיעה תודה על התרומה והנכונות לתרום מהזמן הפנוי, המחשבה הידע והמשאבים הכספיים למען הצלחת הגלריה. אנו מאמינים שהמקום שאנו פותחים כאן בתוך מרכז תרבות ואמנות שוקק, יצליח ליצור פרופיל ייחודי שידע לקרב בין עבודה ואמנות באופן אורגני ומתמשך, שיפעל לקירוב וסולידריות בין הקהילות ברוח של חברה דמוקרטית ושוויון הזדמנויות לכל.
אסף אדיב – לפתוח גלריה לאמנות ופעילות חברתית בזמן מלחמה זה מעשה מהפכני
"לחם ושושנים" הוא יותר משם של גלריה או תערוכה. לחם ושושנים היא פרוגרמה לחיים של כבוד וסולידריות לכולם. זהו מושג שמשקף את החזון שלנו במען, שבמרכזו האפשרות של ישראלים ופלסטינים, ערבים ויהודים, נשים וגברים לכבד אחד את השני ולבנות יחד חברה, כלכלה ותרבות שייטיבו עם כולנו.
עמנו כאן חברים שהקימו את המיזם המיוחד הזה לפני כמעט שני עשורים מאפס. בראש וראשונה דני בן שמחון ושרון ליאור שהצליחו בעבודת נמלים סבלנית ושיטתית לבנות מעגל מרשים של אמנים ששותפים לא רק לחזון הערכי אלא גם לעשייה המתמשכת. קהילת האמנים הזו, שכוללת אמנים ותיקים ומוכרים לצד אמנים שזו תערוכתם הראשונה – ערבים ויהודים, מלווה את מען כבר שנים.
בחיפוש אחר שותפי אמת בחתירה לדמוקרטיה, שוויון ויצירה תרבותית חופשית, אנו הופכים מזה שנים כל אבן בארץ הקשה הזו. מהנגב ועד הגליל, מתל אביב ועד רמאללה, ממג'ד אלכרום ועד ראש העין, אנחנו מיייצרים שותפויות בתחומים שונים. כארגון עובדים אנו מארגנים עובדי תעשייה פלסטינים בעטרות ומישור אדומים לצד מרצים לאמנות ופעילי זכויות אדם.
יחד אנחנו עמלים לבנות חברה פתוחה, סובלנית ואכפתית שדואגת לכולם, שמרימה את הפגועים והמנוצלים ומעודדת ומעצימה נשים. חברה בה יש מקום לכולם ושאינה פוסלת אף אחת/אחד בגלל מסורת, דת או קיצוניות לאומית.
אנו מסרבים "להתפכח" גם אחרי ה-7 באוקטובר. לא היינו צריכים את הזוועות של חמאס כדי לדעת שהכוחות שקשורים למשטר האיראני הם סכנה לאנושות לפלסטינים עצמם, לעמים הערבים ולישראלים. זו הסיבה שבמשך שנים תמכנו בעם הסורי שהתקומם נגד הדיקטטורה של אסד שנתמכה על ידי פוטין ומתוחזקת על ידי המשטר של כהני הדת באיראן.
מאידך לא היינו צריכים 11 חודשים של מלחמה וסבל לא יתואר של שני העמים כדי להבין שדחיית הפתרון לבעיה הפלסטינית תביא אסון. גם כשהרוב חשב שאפשר לדחות את ההסדר המדיני, "לנהל" את הסכסוך ולחלופין, למצוא בעלי ברית אלטרנטיביים במדינות המפרץ, התעקשנו לטעון שההתעלמות הזאת מהפיל שבחדר היא שקר שיביא חורבן.
למרות שמאבקנו והעקרונות איתם אנו הולכים מאז שנות השמונים נותרו נחלת מיעוט, ולמרות שלעתים הכל נראה אבוד, אנחנו נחושים לצעוד על פי המוטו של של ג'ו סלובו, מנהיג הקונגרס הלאומי האפריקאי, שטען תמיד ש"כבר עשרים שנה אני אומר שתוך חמש שנים ייפול שלטון האפרטהייד ויוקם במקומו שלטון דמוקרטי". סלובו, שבילה שנים ארוכות בגלות כפויה, כתב את המשפט האלמותי הזה בשנות השמונים של המאה הקודמת, בשעה שכל מנהיגי הארגון, כולל נלסון מנדלה, היו בכלא. כמוהו אנחנו שומרים על אופטימיות ואמון שאפשר לשנות.
לפני שבועיים ביקרתי בענאתה ליד ירושלים. איהאב שואמרה, עובד פלסטיני שסגור בביתו כבר כמעט שנה, הזמין אותי ואת הצוות של מען לביתו. הוא התעקש שנבוא לבקר והסביר שהוא וחבריו מרגישים אבודים. חמאס פגע בהם קשות בהתנהגות ההרפתקנית והקיצונית שלו. הרשות הפלסטינית של אבו מאזן זנחה אותם ולא נותנת להם שום סיוע. לדבריו, מען הוא היחיד שאכפת לו ושניתן לסמוך על המילה שלו, ארגון שאומר אמת ונלחם למען הזכויות של העובדים הפלסטינים. הביקור שלנו אצל איהאב וחבריו בענאתה שיקף את הביטחון שלנו שאפשר לחיות אחרת, ששוויון ושותפות אינן רק מילים אלא מציאות שאפשר לייצר כאן ועכשיו.
הגלריה שנפתחת היום בתל אביב, כמו כל העבודה שלנו במען, היא מקום שבו אמנים יוכלו למצוא במה ליצירה החופשית והביקורתית שלהם, מקום שבו עובדים/ות פלסטינים וישראלים ימצאו בית ותמיכה במאבק על זכויותיהם ועל הכבוד האנושי.
מזה 18 שנים מקיימים ארגון העובדים מען ועמותת סינדיאנת הגליל תערוכה שנתית של מכירת יצירות אמנות שהכנסותיה מוקדשות לפרויקט נשים ועבודה. התערוכה האחרונה התקיימה במרץ 2024 בעיצומה של המלחמה בעזה. פרטים נוספים על "לחם ושושנים 18" כאן.
מאות אמניות ואמנים, יהודים וערבים, צעירים וותיקים, רבים מהשורה הראשונה של עולם האמנות בישראל, תרמו במשך השנים לתערוכה. כמחווה לתרומתם, 25% מערך המכירה מועבר לאמנים שעבודתם נמכרה. יתר ההכנסות מהתערוכה מוקדשות לפרויקט "נשים ועבודה" העוסק בהשמה של נשים ערביות בעבודה הוגנת, קידום הכשרה והזדמנויות כלכליות, והעצמה חברתית ותרבותית.
התערוכה זוכה לתמיכה לא רק מציבור האמנים, אלא גם מציבור שוחרי האמנות הרוכשים יצירות אמנות מקוריות, וכך משלבים הבעת אמון באמנות עם מעורבות חברתית. ההכנסות מהתערוכה מאפשרות לסייע לאלפי נשים ערביות להשתלב בעבודה. עד היום שיעור ההשתתפות שלהן בעבודה נאמד ב-25% בלבד, מה שהופך אותן לתלויות, ומשאיר את משפחותיהן הרחק מתחת לקו העוני.
פרויקט לחם ושושנים מתייחס לאמנים התורמים את יצירותיהם ולציבור שוחרי האמנות המבקר בתערוכה ורוכש יצירות – כשותפים. בחמש עשרה השנים האחרונות נעשתה כברת דרך גדולה, אך הדרך עוד ארוכה. הפרויקט יימשך עד שכל אישה ערביה תוכל ליהנות מהזכות להתפרנס בכבוד.
צפו בסרטון התערוכה של "לחם ושונים" 2021:
https://youtu.be/kpk4BmN5Fh8
